איור ל"כלכליסט"

המאמר דיבר על אנשי עסקים שלומדים כל מיני שפות כדי להסתדר עם שווקים רחוקים.

הסקיצה הראשונה שמאוד אהבתי- לא בדיוק התקבלה בחום

אבל השניה עברה- וסחטיין על דנית שמכירה אותי כבר מ"את" ויודעת לקרוא סקיצה ולחזות את תוצאותיה…

ברגע שאושרה הסקיצה- נזכרתי שאני לא יודעת כלום כלום כלום על פרספקטיבה, אז נאלצתי לבנות את הקומפוזיציה בתלת מימד…

קבלו את מישמיש בתור קנה מידה…

השחור לבן ממש מצא חן בעיני- חדי העין יוכלו להבחין גם במילה ערבית מאחור…

ממש פחדתי להרוס עם הצביעה… אבל הפסטל הגלידתי הוכיח שוב- שלעולם חוסן…

נכון שהוא חמוד ? הוא מזכיר לי ספרים של טינטין וכאלה…

אחרי כל זה

ואחרי הרבה שבועות של ציפייה

היום פורסם המאמר ללא האיור…