פרויקט אמא

פרוייקט אמא הוא פרוייקט אישי של רעות בורץ.

הוא הוקם ב2014, כדי לספק מקום מפלט וירטואלי שיאפשר לפרוק חוויות מהאימהות ולחלוק אותן עם העולם באנימציה ובאיור.

אז הנה החוויות שלי.
הנה כרטיס הביקור שלי מלפני 12 שנים.

והנה השנה טובה של אותה שנה

הייתי נוררררא גאה בהם. קול ומא-גניב , עם טוויסט קטן ודמיון רב אלי.

כבן אדם ומאיירת.

איירתי בעיקר למגאזינים ועיתונים, בציניות לגיטימית.
כשציירתי ילדים, או משפחות- זה היה נראה די… אפל…

 

נסיעות משפחתיות נראו ככה

ולילות עברו על ילדים בהתקפות אלרגניות, סיוטים ו..בעיקר לבד.

ואז.. פגשתי את בעלי.
פתאום הרגשתי נורא נשית כזאת וסקסית ו..ורודה..

התחלתי לעבוד עם צעצועי וספרי ילדים

אבל לא שכחתי לרגע איזו נאחס היתה אמא שלי

ולכן תמיד נשמר מרחק בין האם לילד בציורים שלי, והילדים נראו תמיד מגודלי ראש ואו טו טו נוטפים מהאף…

 

ההורים עמדו רחוק, כגוש אחד, בנפרד מהילד, ללא מגע או חום משפחתי.

נסיעות משפחתיות נראו פחות אכזריות…אבל עדיין- הדיסטנס נשאר..

והילדים.. הם עדיין לא ממש ..חייכו…

 

ואז… נכנסתי להריון.

 

ההורים התקרבו לילדים- במעט, באיורים שלי, אבל עדיין היה… המרחק הזה.

החיוכים היו גדולים יותר, הילדים נעשו חמודים יותר, השפה נוסטלגית ועדינה יותר- אבל עדיין לא ידעתי מהו אנטימיות של חיבוק עם ילד, מהו החום והאושר הזה בעיניים..

 

הלילות עדיין היו קשים, על הילדים בציורים שלי- אבל האמהות באמת ניסו לעזור…

ואז…נולדה מיקה.

 

עם מתיקות גדולה- באה אחריות גדולה.
שמטתי את כל העבודות במגאזינים והתרכזתי רק בעבודות החמודות ביותר- והפכתי אותן לסוכרתיות עד כדי סכנה.

ואהבתי כל רגע.

הנוסטלגיה הפכה למרכיב עיקרי בעבודות שלי. הצבעוניות, הטקסטורה, הדמויות…

הילדים וההורים באיורים לא יכלו להפסיק לחבק אחד את השני ולהתכרבל- וזה אף פעם לא נדמה כיותר מדי.

לא כשאני חושבת על מיקה …