היה לי הכבוד להשתתף, לצד 2 אמנים מופלאים בפני עצמם- באיור תפאורה ופוסטר להצגה המופלאה של נעה בקר– להתראות באנטארקטיקה.

הספר עצמו אויר לראשונה בידיה המדהימות של בתיה קולטון- אבל עבור ההצגה– נדרשו איורים אחרים.

נוסטלגים ומתוקים בדיוק כמו שאני אוהבת.

על המכוניות הופקדה המאיירת אפרת דה בוטון המהממת, את הבתים צייר בכבוד רב- שלומי אשר– שווה להכנס לעמודי הפייסבוק שלהם  ולראות כמה הם מוכשרים !

ואני הייתי אמונה על הדמויות- כי נעה בקר- הסופרת והשחקנית והסרגנית והאשה המדהימה הזו- ידעה שזה מה שאני הכי אוהבת…

הנה כמה סקיצות- של הלוגו, והדמויות-

נעה הוציאה גם ליין מתוק של כרטיסי ברכה בהשראת האיורים-

זה בא במארזים או לבד- דברו איתה או עם החנות במרמלדה…

יצאה הצגה שאסור לפספס- עקבו אחר הפרסומים באתר

ואל תצאו בלי גלויה מקסימה למזכרת…

פרוייקט אמא הוא פרוייקט אישי של רעות בורץ.

הוא הוקם ב2014, כדי לספק מקום מפלט וירטואלי שיאפשר לפרוק חוויות מהאימהות ולחלוק אותן עם העולם באנימציה ובאיור.

אז הנה החוויות שלי.
הנה כרטיס הביקור שלי מלפני 12 שנים.

והנה השנה טובה של אותה שנה

הייתי נוררררא גאה בהם. קול ומא-גניב , עם טוויסט קטן ודמיון רב אלי.

כבן אדם ומאיירת.

איירתי בעיקר למגאזינים ועיתונים, בציניות לגיטימית.
כשציירתי ילדים, או משפחות- זה היה נראה די… אפל…

נסיעות משפחתיות נראו ככה

ולילות עברו על ילדים בהתקפות אלרגניות, סיוטים ו..בעיקר לבד.

ואז.. פגשתי את בעלי.
פתאום הרגשתי נורא נשית כזאת וסקסית ו..ורודה..

התחלתי לעבוד עם צעצועי וספרי ילדים

אבל לא שכחתי לרגע איזו נאחס היתה אמא שלי

ולכן תמיד נשמר מרחק בין האם לילד בציורים שלי, והילדים נראו תמיד מגודלי ראש ואו טו טו נוטפים מהאף…

ההורים עמדו רחוק, כגוש אחד, בנפרד מהילד, ללא מגע או חום משפחתי.

נסיעות משפחתיות נראו פחות אכזריות…אבל עדיין- הדיסטנס נשאר..

והילדים.. הם עדיין לא ממש ..חייכו…

ואז… נכנסתי להריון.

ההורים התקרבו לילדים- במעט, באיורים שלי, אבל עדיין היה… המרחק הזה.

החיוכים היו גדולים יותר, הילדים נעשו חמודים יותר, השפה נוסטלגית ועדינה יותר- אבל עדיין לא ידעתי מהו אנטימיות של חיבוק עם ילד, מהו החום והאושר הזה בעיניים..

הלילות עדיין היו קשים, על הילדים בציורים שלי- אבל האמהות באמת ניסו לעזור…

ואז…נולדה מיקה.

עם מתיקות גדולה- באה אחריות גדולה.
שמטתי את כל העבודות במגאזינים והתרכזתי רק בעבודות החמודות ביותר- והפכתי אותן לסוכרתיות עד כדי סכנה.

ואהבתי כל רגע.

הנוסטלגיה הפכה למרכיב עיקרי בעבודות שלי. הצבעוניות, הטקסטורה, הדמויות…

הילדים וההורים באיורים לא יכלו להפסיק לחבק אחד את השני ולהתכרבל- וזה אף פעם לא נדמה כיותר מדי.

לא כשאני חושבת על מיקה …

התלהבתי נורא ממנורות דיארמות מדהימות של ענת שטייג בפייסבוק, אז יצרנו קשר וחשבנו לעשות איזה ליין ביחד, של דברים מתוקים.

חשבנו על קונספט, הסתכלנו במלא רפרנסים של מתיקויות מהעבר שאגרתי לי במחשב, והתחלנו לעבוד.

אני עושה סקיצה- ענת מאשרת ואז כותבת שאולי עדיף קצת אחרת.

וכשייגענו והגענו לצביעה- אותו דבר

אני צובעת כבר סופי- ופתאום עדי אומרת שאולי עדיף בכלל בנדנה בכחול וכו.

הנפש האמנותית העדינה שלי- האטה את העבודה יותר ויותר עם כל שינוי כזה- עד כדי עצירה מוחלטת- וככה זה שכב לו כבר כמעט שנה.

לאחורנה התחלתי לשוטט במלא בלוגים של אמנות וסקראפ ו"עשה זאת בעצמך" וכל מיני כאלו- .

עלו לי מלא רעיונות חדשים- שאותם אשתף עם עדי ברגע שנצליח להפגש- ונלך על קו קצת אחר.

מה ששיחרר בנתיים את הציור הזה לאויר- כי הוא לא חייב להשאר בסוד יותר.

אז עדי- את היית שותפה ענקית כאן- המון כיוונים נעשו בגללך ובזכותך-

בתקווה שהאיור הבא יצא מהממם בעיני שתינו, והאיור הזה יהווה התחלה חיובית לשיתוף פעולה פורה ומקסים לעתיד.

שלו- בנוסף ללוגו.

את האתר הוא טרם פרסם- לכן איני מזכירה את שמו (נקרא לו מ' המהמם) או את שם הארץ אפילו-אבל בבוא הזמן אלנקק אליו- ואז גם תראו איזה קו מהמם יש לו

ואיזה חיוך….

את הסקיצות הראשוניות בניתי על סמך כל מיני ציורי בורדה שהיו לי- והגענו לקומפוזיציה שנראתה לנו.

מ'- היטיב להנחות אותי ולנתח עיצובית כל פיפס- באופן מקצועי ולא מתנשא- ולמדתי ממנו המון.

]]> http://elite-illustrator.com/2011/02/22/girl-mascot/feed/ 6 http://elite-illustrator.com/2010/05/30/%d7%99%d7%a9-%d7%9c%d7%99-%d7%aa%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%95%d7%a0%d7%aa-%d7%91%d7%93%d7%99%d7%96%d7%99%d7%a0%d7%92%d7%95%d7%a3-%d7%a1%d7%a0%d7%98%d7%a8/ http://elite-illustrator.com/2010/05/30/%d7%99%d7%a9-%d7%9c%d7%99-%d7%aa%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%95%d7%a0%d7%aa-%d7%91%d7%93%d7%99%d7%96%d7%99%d7%a0%d7%92%d7%95%d7%a3-%d7%a1%d7%a0%d7%98%d7%a8/#comments Sun, 30 May 2010 18:33:16 +0000 http://www.elite-illustrator.com/blog/?p=1267 בקומה העליונה (איפה שהמטייל),
ליד חנות הצעצועים- אימג'ינריום (ליד השירותים, בקיצור)

יש כמה מילים בומבסטיות על זה כאן , כאן וכאן

תלו לי אותה באישון לילה, במסירות ובסבלנות אין קץ, יעל ליפשיץ הקדושה ומרק החתול המדברי.

התערוכה תהיה שם חודשיים, אין טקס פתיחה , אז אל תבנו על קרקרים ויין
אבל מי שעובר שם- שירביץ תמונה שלו על הרקע של התערוכה עם הפלאפון- וישלח לי
לתערוכה פרטית משלי….
:))

לסקיצות והגיגים בהכנות האיורים עצמם

ראו פוסט עבר- כאן

ולהם אין ברירה אלא לאהוב אותי…

קבלתי סקיצה , להפוך לשלט קטן שאפשר לתלות על ידיות הדלתות לפרסום ארוע בקניון שבעה כוכבים.

שלחתי 2 אופציות בשחור לבן מהיר

אחת אושרה- והעזתי ושרטטתי אותה בתכנת – אילוסטרייטור- ממנה אני מפחדת פלאים, רק כדי שהקוים יצאו ישרים ויהיה קל לצבוע בגדלים שהתבקשו.

נסיונות צביעה שטוחה ראשונית, עם תיקונים

הוספות, הצללות, קצת טקסטורה לבד- ותוצאה סופית

ותודה לחברים טובים שצילמו לי בקניון

ב מ ק ר ה

בדיוק השבוע- יוצא לאור ספר שאיירתי, מאת סמדר שיר, ובהוצאת Com & Sense בנושא ראשי ערים.

בספר נפגשים הילד החמודי עם ראש העיר השרמנטי לשיחה חשובה על תפקיד הערייה, והאזרח עצמו- ובסופו (ספוילר)- מסתבר ש… אין כמו אמא !

הסקיצות הראשוניות די תפסו

ולאחר קביעת הקומפוזיציה המתאימה לכל עמוד- הועברה הסקיצה השניה- שבה פיתחנו את הדמויות עצמן:

בד בבד עצלנו * על דמות הילד – עצמו-

אבל בצביעה עצמה- פתאום התחשק לי שיראה שונה לגמרי. זה קורה הרבה .

אבל כמובן שאי אפשר אף פעם לדעת כלום לפני שלבי הנצנוצים הסופיים

כמו שתוכלו לראות בתמונות התקריב…

*עמלנו בעצלות- לכל המדקדקין- אכן, אוקסימורון.

אז הרעיון הוא כזה. קלאסיקלטת מוציאה ספר, שמחובר אליו פסנתר זעיר , ובכל עמוד יש "תוים" לשיר, ואיור. הנה חלק- והשלבים שעברו.

השפן הקטן נעשה כפיילוט ואושר

אבל אז, אחרי שעשינו את כל שאר האיורים- הוא פתאום נראה לא שייך, אז שיניתי אותו- על בסיס הרקע שהשארתי כמות שהוא- כי הוא היה מתוק מכדי לשנות. בעיני…

(אגב- כל ה"לכלוכים" זה כל מיני טקסטורות שעמלתי וסרקתי והורדתי ומברשות יבשות וכו)

לחבורה המזמרת ניסיתי להכניס תלבושות של תזמורת- ובסוף התפשרנו- על פריט תלבושת אחד- לכל ילד, כדי שלא יהיה אמריקאי מדי…

ב"נד-נד" – אלף עורכים לא יכלו לשכנע אותי להוריד לילד את הכובע …

על הסבתא- היה קונצנזוס כללי- שהיא מתוקה מכדי לשנות בה משהו, ואני חושבת שהיא גם תהיה על הכריכה…

אמא יקרה לי , שעון בן חייל וקן לציפור – עברו די חלק

כמו גם- השיר על השבת, שימי  ידך ,גינה לי והשיר על הרכבת

ורק כשהגענו כבר לשליחת כל הקבצים המוכנים , נזכרתי פתאום ששכחנולחלוטין את חנהל'ה האופה הקטנה…

כמו שהזכרתי- היה כיף גדול לעבוד על הספר הזה- ואני כבר לא יכולה לחכות לראותו בחנויות…

נזדמן לי לעבוד עם הוצאת ספרים מתוקה ומיוחדת בשם –"ספר אישי".

מה שהם עושים, בעקרון- זה- מוציאים ספרים – שיכולים להתאים גם לבן וגם לבת ( ציורים שונים)- ומדפיסים את הטקסט- עם שמות הילד או הילדה, ההורים, הגננת ושמות הרחובות- אינדיבידואלית – לפי הזמנה. מתנה מקורית ואוהבת לילד ( או ילדה) .

הנושא שלנו היה- זהירות בדרכים, והסכימה לעבוד איתי- אלילת נעוריי- סמדר שיר.

לספר קוראים- נסיך הקליק ( או- נסיכת הקליק), והוא מספר על ילד ששונא להיחגר מאחור בכסא הבטיחות, עד שיום אחד…

בין נסיעות לחו"ל- שלה ( הודו), שלי ( ניו יורק) ושל המו"ל ( ניו יורק)

הצלחנו להוציא סטורי בורד ראשוני, רק לקביעת העימוד והקומפוזיציה.

כולי הערכה וכבוד לאופירה המו"ל שלא התעלפה במקום .

סריית הסקיצות הבאה, כללה שינויים לפי דרישה- ודיוק יותר בפרטים- כמו – אופי הדמויות, הבעות וכו.

הצביעה הראשונית עשתה רק טוב לכולנו, אבל הבהירה טוב טוב

ששכחנו דבר קטן וחשוב-

מקום לטקסט.

שינויים בעימוד, וסיומות מנצנצות לציורים- הובילו אותנו לאיורים הסופיים- אחד לבן, ואחד לבת.

נחשו מה זה מה.

אני יודעת, קצת בנאלי כל הורוד לבת

אבל אני הלוא חולה על ורוד, ונצנצים, ובעיני זה קסום

ואני מקנאה בכל ילד (או ילדה ) שיקבלו כזו מתנה.

הנה כמה איורים ייצוגיים, קצת ביותר גדול, למתעצלים להקליק על התמונות הקטנות.

קלאסיקלטת- איני מיני מו.

פעם, לפני מליון שנה, "ראש אחד" רצו לנסות קומיקס קונטרה לזבנג.הקומיקס לא צלח את הפיילוט- אבל לפחות כך הכרתי את הכותב המדהים- אלון גור אריה.

למזלי- הוא זכר אותי,10 שנים אחרי- ועוד לטובה, ושיתף אותי בפרויקט המופלא הזה, של קלאסיקלטת- די וי די ללימוד אנגלית , לילדים, מעוצב כולו כספר פופ אפ, ומצולם וערוך בצורה חדשנית – על ידי שימוש במסך כחול, אנימטור מדברי מטורף- בשם – סטייאם , מיקי קם המופלאה,צוות שחקנים עם הרבה דמיון, במאי עם חזון ( אלון גור אריה- המוסד הסגור, היפופוטם), מפיק ( אבי גוהר) עם הרבה רצון, מעצבי תפאורה ואביזרים כלבבי- ואנוכי. כשעל כל זה – מנצח מוטי אבירם ( רחוב סומסום) המקסים והסבלני.

מקווה שלא שכחתי או העלבתי אף אחד- אבל הנה מה שעשיתי במשך שלושה חדשים מחיי :

בהתחלה קבלתי סקיצות מתוקות מאלון גור אריה – שנראו ככה

ששיפצרתי לאחר כבוד והוראות הנה- כך:

שהתחלתי לצבוע ולשאול שאלות ולקלוט את גודל הפרויקט- ככה

שאכל לשוחט דה כלבא לשונרא

שאבא קנה בתריי זוזיי

אחרי מלא מלא שינויים ותיקונים ועדכונים- הנה התוצאות- שלא תבינו מהם כלום- כי הם בנויים מכמה וכמה עשרות שכבות מורכבות אחת מאחורי השניה, מלאות פרטים- ניתנות להזזה ומחכות להנפשה:

לצפייה בטריילר המתוק לקלטת

לצפייה בקטע שאני ניסיתי לערוך, מתוך הדי וי די- שמראה יותר ציורים- אבל ללא השירים הממכרים…

יש גם אתר הממליץ לגננות על הקלטת– עם קטעים מתוכה