איורים לספרי ילדים מגוייסים
לאחרונה התרבו כאלו.לא הילדים – מגוייסים- אלא הספרים. נגיד שחברה גדולה- מוציאה ספר עם סיפור לילדים, שישווק בגנים , או כמתנה בעת קניית מוצר וכו.עכשיו- נגיד -ש-במקרה, -ניתן להבין מהסיפור התמים- שצריכת מוצר מסוים, מתוצרת חברה מסויימת- זה אחלה דבר- נו ? אז מה רע ?
יצא לי כבר לעשות כמה כאלו- הנה אחד למשל. מאוד קשה לנחש מה המוצר הנמכר…
בקיצור- למה אני בכלל מעלה את כל זה ? כי המון פעמים- כשאני שולחת סקיצות ללקוח- ומזהירה אותו שהראשוניות- הן ממש- אבל – ממש- ראשוניות- הלקוח לא מאמין לי- ואז- כשהוא רואה את הסקיצה- הוא נחרד. ואז- אני שולחת להם משהו כזה- להסביר את תהליכי העבודה שלי. אני יודעת שהראיתי את זה כאן בבלוג כבר 20 פעם- אבל הנה דוגמא שבה זה ממש – ברור.
הכל מתחיל בקומפוזיציה שמתבקשת. אם על ידי הסיפור- או על ידי הלקוח-אני מעמדת את הדמויות המאוד מאוד בסיסיות- לאישור הקומפוזיציה בלבד.
הלקוח- כמובן, בשלב הזה- מתפלץ. ואני לא מנסה לצחוק פה על אף אחד- מי שלא בתחום- קשה לו מאוד לנסות לדמיין מה ייצא מזה. אז אחרי כמה כוסות מים, ווליום ואינספור הבטחות לסוף טוב- הלקוח מוכן לדסקס קומפוזיציה- בלבד. עדיין לא נוגעים בדמויות עצמן.
בשלב הזה- הלקוח קצת נושם- אבל ממש ממש לא מרוצה. זו – גדולה מדי, והחדר- קטן מדי וכו. זה אכן השלב להתחיל להכנס לפרטים.
ביגרנו את מה שהיה צריך לבגר, שינינו את האוירה. זהו בדרך כלל- השלב בו הלקוח פתאום חוזר אחורה. קודם היה יותר טוב. איך אני שונאת את זה- אבל המזל- שאילו עדיין סקיצות פרועות- לא מושקעות- וכל מטרתן- זה אכן להתקבע על מה שהלקוח רוצה.
אז חוזרים לחדר הקודם- ומתקדמים במקומות אחרים- ויוצאים עם דבר כזה.
יש לציין- שתהליך כזה – אינו נדרש לכל עמוד בספר. רק הראשון. בדרך כלל.
הצביעה- לרוב אינה בכלל בצבעים שהלקוח רוצה- אבל פתאום הוא רואה שהציור יכול לצאת דוקא די חמוד, ומתרווח בכסאו. הרבה פחות לחץ. רשמתם ? צבע= לקוח יותר מבסוט.
אם חשבנו שהצבע מוריד לחץ דם- אז תראו מה שנצנצים יכולים לעשות !
נכון שמותק ?
אבל את העבודה- לא קבלתי.
אולי לא היו מספיק נצנצים…
7 comments
שאלה לי: למה, בעצם, את מראה את כל הסקיצות הללו?
מנסיוני (המועט, אבל מקווה שילך ויגדל) בעבודה מול לקוחות, הגעתי למסקנה שאין שום טעם להראות להם את כל הסקיצות הללו, כי הסקיצות הן בעצם המחשבות הפרטיות שלך כמאיירת וזה תהליך מקצועי שאינו מובן לאנשים שלא שייכים לתחום. מילא כאשר מדובר באיור חד פעמי, אבל אם זה איור לספר, שהוא אחד מתוך סדרה, למה את משתפת כל כך במקום להראות איור נסיון גמור ובצבע?
היי גברת פיל,
כפי שאמרתי לך בזמנו אני נכנס לכאן מפעם לפעם, ומאוד נהנה.
אני מקווה שאתם נהנים בפאריז.
ביי בינתיים,
אלפרד.
שלום רחל.
איורים מוגמרים תוכלי למצוא באתר עצמו ( לינק למעלה.)
מי שנכנס- מהאתר- אל הבלוג- מחפש לראות דרכי עבודה- או כי הוא בתחום- או כי זה מעניין אותו.
ללקוח אני מראה סקיצות- כדי שיבחר ומתוך כך נתקדם. אם אראה לו משהו מוגמר- שלא יאהב- הוא אאלץ לעשות הכל מהתחלה- ולשם מה ?< דוקא איורים חד פעמיים לעיתונים- אינם דורשים סקיצות לעורכים- אולם אני שמה לב, שדוקא סקיצות שאינן מגיעות לפרסום- הן אלו שאני הכי מחבת, והיות ואין להן במה- אני מראה אותן כאן. אלפרד, יקירי – אם אתה נהנה- אני נהנית.
קצת באיחור שמתי לב שענית לי
לא הבנת אותי לגמרי – ברור לי למה את מראה סקיצות בבלוג שלך, וזה מאד מעניין. אני התפלאתי על כך שאת משתפת את הלקוחות בתהליך הזה, כי לדעתי כל ההתדיינות וההסברים מול אנשים שלא מבינים באיור לוקחים כ"כ הרבה זמן ואנרגיה, שעדיף כבר להראות איור מוגמר ולקחת את הסיכון הקטן שזה לא ימצא חן בעיניהם ויהיה צורך לתקן.
אז זהו- שהסיכוי ה-קטן- הזה- הוא לא קטן בכלל
ללקוחות יש מין צורך כזה
שאם מראים להם משהו – לא משנה באיזה שלב
הם חושבים שמראים להם סקיצה וששואלים אותם מה לשנות. אפילו אם זו עבודה עם דדליין שעבר, בפחות מ-300 שקל- הם ימצאו על מה להחזיר לך לתיקונים לפחות פעמיים שלוש. וגיליתי על עצמי- שכשאני משקיעה בציור ומחזירים לי- הולך לי כל החשק וזה לוקח מאמצים אדירים וימים ארוכים עד שיש לי כוח לגשת לעבודה שוב.
אז ככה- אני עוצרת עצמי כל הזמן
נותנת להם להחליט
מונעת טעויות
וגם מרוויחה זמן לנשום- עד שהם מחזירים תשובות…
הי
תודה על התשובה! הגעתי למסקנה שזה מאד אישי… כמובן
אכן קשה לתקן עבודות, וזה דורש "מאמצים אדירים" כהגדרתך, אבל לי קשה יותר לעבוד בצורה כ"כ אינטנסיבית מול הלקוחות, ולכן אני מעדיפה בכל זאת לערב אותם קצת פחות. בכל אופן, בהצלחה! מאד מעניין לקרוא את הבלוג שלך.
שלום לך בעיני הסקיצות דווקא מאוד יפות. אני אפילו מעדיפה אותן על הציורים הצבעוניים מאוד
Leave a Comment