איור ספרון ל"מי עדן"

חיכיתי חיכיתי בסבלנות -שהספר הזה כבר יצא, כדי שאוכל להעלות כאן את הציורים שלו.
אני חייבת לציין שהם נראו לי הרבה יותר טובים, בשעתו, והנה, עכשיו, כשבחרתי לי דוגמאות והקטנתי לפורמט של הבלוג, פתאום, הם לא נראים לי מרשימים כלל וכלל.
פעם היה לוקח לי הרבה יותר זמן, להחליף טעם. אבל בשנה האחרונה- יצא לי "לרוץ" דרך כל כך הרבה סגנונות וטכניקות, שזה לא דבר רע, אבל אחד הסימפטומים הנילווים, הוא, אכן, מאיסה ביצירה קודמת בטרם עת.
ועכשיו, אחרי כל ההקדמה הזו.
הספר.
מי-עדן רצו לשלוח לכל אם טריה, המנויה על שירותיהם, ספרון חמוד ומאוייר.
הסיפור היה משהו על יום הולדת וכל מיני חיות שמביאות מתנות, עד הגרנאד פינאלה, שבו כל החיות, בקטרזיס צבעוני- מאחלות יום הולדת שמח לפעוט הנרגש.
נערכה ישיבה, נאמרו דברים, הוחלטו החלטות
והסקיצות החלו לזרום (1..2..3- קלישאה)- כמים.
ראשית היה עלינו ( הכותבת, המעצבת, אני והמפיקה)
לבחור סוגי דמויות , ורקע אחיד לכל הסיפור

שיטת צביעה ספציפית ( בהתחלה דובר על איורים מאוד מינימליסטים- מיותר לציין שזהלא נשאר כך לאורך זמן. המתחיל בקיטש- אומרים לו- עוד !)

הקומפוזיציות החלו להסגר לאט לאט ( נסו אתם לעבוד עם 3 נשים בו זמנית)

ואז הגיע תור הצבע.
כמובן שהשפרצתי פה ללא רחם, נאמנה לתורתי הנ"ל ( עיינו בשורות קודמות, בערך- "קיטש")

יש להודות- הן ניסו לעצור בעדי.
אבל אני אמרתי
שאם הן לא רצו את הפרחים
הן תקבלנה – בשקיעות.
ילדה קטנה. מה לעשות.
וגם
כנראה
עיוורת צבעים.

פה התחילה תסיסה, כמעט בוצעה מהפיכה, ובסוףאיכשהו יצא
שאין שקיעות, בלי פרחים, ללא אורות, פחות בלונים ולהוריד את הנרות.
באמת תודה שהשאירו לי את העץ.

בסוף יצא ספרון חמוד
עוד לא ראיתי אותו בכלל
אז אם קבלתם משהו כזה
אשמח לדעת איך יצא
ואם ההדפסה שרדה את הצבעים הזוהרים האלו…