קומיקס למעריב לנוער

ל"זבנג" מלאו 20 שנה- שיהיה במזל טוב,ולכבוד זה, כנראה,החליטו במעריב לנוער לעשות מוסף קומיקס חגיגי.
חפשתי חפשתי חפשתי נושא, לקומיקס חמוד וקצר בן 4 עמודים-ולא מצאתי.
בעלי, שיחיה, ראה אותי במצוקתי, הושיב אותי על הספה, ושאל בעניניות.
על מה- את – היית רוצה לעשות קומיקס ?
ופתאום הכל היה ברור. ככה זה כשיש בעל שמבין בקומיקס…
בקיצור נזכרתי בסיפור קצר של קארל צ'אפק, שקראתי לפני 20 שנה- בשם- "האיש שידע לעוף" ושדיבר אלי במיוחד.הסיפור- מבחינתי- נגע בקטימת כנפי התלמידים, וייאושם על ידי ביקורת קשה.
מכאן- הדרך היתה הרבה יותר קצרה ומהירה, חוץ מהתעכבויות על פרטים קטנים, כמו עיבוד הסיפור לשפת נקבה, ימינו, ומספר הפריימים הנחוץ להעברתו.
מוזר ומעניין היה, שאחרי שסיימתי, ושלחתי למספר אנשים -כל אחד הבין ולקח את הסיפור למקום אחר. חלק לקחו את זה לכיוון של עוול הנעשה בזדון, כביכול חבלה בכשרון- יזומה על ידי הממסד. חלק לקחו את זה לכיוון חוסר הרלוונטיות של האקדמיה בחיי האנשים שסיימו ללמוד. חלק פשוט נעשו נורא נורא עצובים ללא הסבר. מעניין מה תחשבו אתם.
הסקיצות הראשוניות נעשו כרגיל, בחפזה- רק שלא אשכח מה רציתי להעביר בסיפור, ולבדוק את החלוקה לפריימים

על הרקעים עבדתי למחרת בבוקר, תוך הנאה מההקפדה על הפרטים הקטנים של הרחוב שלי והבית.

הצבעוניות הראשונית שימחה אותי מאוד, וכמעט והתפתיתי הפעם לא ליפול לפח הנצנצים…אבל

פולניות חולנית זה פולניות חולנית

וכך נראו ארבעת העמודים בסוף. אני מביאה אותם אחד אחד, להקל על הקריאה, מתנצלת על הכובד- אולי אצליח יותר מאוחר לכווץ. אולי לא.

נכון שהתמונה הסגלגלה עצובה נורא ?