איור ל"את"
הכתבה עסקה בדיאטה צרפתית מפנקת, המחלקת מאכלים לצבעים שונים, ומאפשרת לאכול כמעט הכל. בהגבלה- כמובן.
מיחזרתי רקע שעשיתי פעם להזמנת חתונה של חברה..
וחיוך של דמות שהתאהבתי בה פעם באיור קודם
והגשתי סקיצה, כל כך חמודה- שללא הפולניות שלי- הייתי משאירה אותה ככה…
אבל אני פולניה. והסקיצה הבאה נראתה כבר ככה
אז ניסיתי להציל אותה מהבנאליות, עם הטקסטורה שכבר הפכה לאם אמא של הטרנד המשומש מדי שלי
ברור לי, שמי שמציל איורים על ידי ליכלוכם, מוטב לו שלא יאייר בכלל. נשבעת לכם שזה יעבור לי. באמת…
אני גם יודעת מתי
באותו יום שאתחיל דיאטה.
18 comments
אני אוהב את הציור הזה, הרקע נראה טוב הדמות מעולה ממש עושה חשק לקרוא את הכתבה ולאכול עוגת קצפת .
המיחזור וחוסר החשק מאד מורגשים כבר הרבה זמן בעבודות שלך. הייתה תקופה שבה הברקת עם כוסיות איכותיות ואמירות חדות. כרגע זה נמס ומנומס, בדיוק כמו הסגנון נטול הקונטור, שהוא גם נטול אופי. זה גם לא עובר טוב לדפוס
אלית
עבודותיך מעוררות הערצה, הן מתוחכמות ועשויות היטב, ניתן להבחין כי
את מודעת לא רק לאומנות ולשוק הישראלי, אלה מאוד מודעת ומושפעות מהשוק העולמי
עבודותייך אינן נופלות ברמתן משום אומן בינלאומי
לכן עלייך להיות גאה
אה וקונטור זה פאסה!!!!
המשיכי להלהיב אותי כל פעם מחדש ולהעלות חיוך על שפתיי
בתור מתבונן מהצד אני לא כל כך מבין מהיכן מגיעה התגובה של אדון גלנדון .
אני רואה את הציורים של אלית מודפסים על ניירות כרמו ונייר עיתון רגיל, רהיטים, תיקים ומוצרים רבים- עם קונטור ובלי- האיכות מצוינת.
עצם העבודה שהיא מצליחה לשנות סגנון ובכל פעם אפשר למצוא משהו חדש בציור שלה, הופכים אותה מבחינתי, לאחת המאיירות המוכשרות ביותר בארץ, והעסוקות ביותר. כנראה שישנם גופים המצליחים למצוא את עבודותיה "המנומסות"- פחות "נמסות" ממך…
יש להדגיש שאיור אינו קומיקס, הצורך של האדון בקונטור- מאוד מתמיה אותי, הצורך בפואנטה גסה, או "כוסיות" -הוא באנאלי וילדותי, בדיוק כמו הצורך להכפיש אדם- המוכשר ממך בעשרות מונים- בבלוג הפרטי שלו.
מר גלנדון, לפי התיאור בבלוג, הבנתי שמדובר בכתבה על דיאטת צבעים צרפתית .
הציור לטעמי, פוגע בול במטרה. תגובתך לעומת זאת, לא ממש.
איוריה של אלית, אינם דבר אם לא שופעי אופי, יצירתיות ומקוריות. כפי שכבר ציינו לפניי, ברמה בינלאומית. צורת התבטאותה על הנייר כה ייחודית ומבריקה, שאחרי כ"כ הרבה איורים, היא עדיין מצליחה להפתיע את הקוראים בכל פעם מחדש.
צר לי עליך גלנדון , שהצלחת להוכיח בשני משפטים בלבד שאינך מבין ולו חצי דבר בעולם האיור.
שנה טובה.
מדובר בנסיון מעורר רחמים למשוך מעט תשומת לב, לא צריך להתרגש מזה. אני מצרף "יצירה" קודמת של הנ"ל:
מאת גלנדון:
שני, 31 בדצמבר 2007 בשעה 6:03 pm טוב, דבר ראשון אני חושב שאוק”י הם מאד חנונים וממש בושה לא לרדת עליהם. זה בסיסי לרדת על חלשים. למה למשל אריה מעדיף לאכול אנטילופה ולא נמר? טוב הבנתם. עכשיו, חוצמזה אני רוצה להגיד שכמה שנים התאפקתי לא לריב אם אף אחד, כי בטעות חשבתי שזה לא האופי שלי ושזה בכלל דודו גבע אשם, אבל היום אני יודע ששלושת הדברים נכונים: זה גם האופי שלי, גם דודו אשם, וגם איזבלה אשמה! מאד נחמד לקיים דיון תרבותי, אבל לא ראיתי שומדבר טוב שהתפתח מדיון תרבותי. מה שיקדם את עולם הקומיקס פה על באמת, זה כמה שיותר ריבים. לריב זה בריא מאד, וזה גם המקום להגיד שחשוב מאד שאף אחד לא יתבלבל ויגיד שוב משפטים כמו “צריך לדבר עם האקטוסים”. מאד חשוב לא לדבר עם האקטוסים, וחשוב מאד לדרוך על הבוהן של הפינקוסים. מאת גלנדון:
שני, 31 בדצמבר 2007 בשעה 6:09 pm אגב, כלכך נהניתי להגיב את התגובה הזאת שאני חושב שאעשה ממנה פרק של מוות חברתי
מה קרה גלנדון המגניב?
אין זיונים בבית אז אתה יוצא החוצה?
לך, תחזור למלונה שלך, שב שם עם כל המגניבים ותתאפק.
העבודות שלך מראות שיש לך פוטנציאל
אבל אתה עדיין לא יודע מה לעשות איתו.
כשתלמד לדבר כדי שיקשיבו לך ולא סתם לצרוח – אתה מוזמן לחזור.
אלית, מה שעשית מהבלוג שלך עם הזמן הופך אותו לסמל של אנטי מגניבות, אנטי אליטיזם, אנטי התנשאות.
את מראה בדיוק מה את עושה, איך את עובדת, לא שומרת סודות לעצמך
ובזה את הופכת את היצירה שלך לכלי למידה,
את בעצם אמנית איור וקומיקס ב*קוד פתוח* ובניגוד לכל מצהירי ההצהרות, את עושה את זה בעקביות!
"*קוד פתוח*" ושיתוף ללא משוא פנים זה הרבה, הרבה, הרבה יותר ממה שאפשר לומר על המלונה של ג'.
י
וואו, כל כך מרגש, כמה שונאים בבת אחת, וזה אפילו בא לי בקלות. תענוג!! אגב, אני נגד מלונות, הן צפופות לי
אדון גלנדון – אם צפוף לך במלונה, אני בטוח שאפשר למצוא לך חור אחר אליו תוכל להיכנס…
מצטער על הבורות, ושלא הכרתי את השם או העבודות שלך עד עכשיו -אבל זו הפעם הראשונה שאני פה, וכולי נפעם (:
זה בטח לא חדש לך, אבל את מוכשרת בטירוף!תאווה לעיניים, באמת.
אני מכיר את העבודות שלך כבר שנים הרבה, ולדעתי סגנונך מובהק ויחודי. בניגוד לדעתו של גלנדון, אני סבור שאת רעננה כבראשית, ורק משביחה עם הזמן
אלית היקרה,
בדרך כלל אני קוראת ולא מגיבה ליצירותייך המופלאות,
אבל הפעם הייתי חייבת להגיב על :
"ברור לי, שמי שמציל איורים על ידי ליכלוכם, מוטב לו שלא יאייר בכלל. נשבעת לכם שזה יעבור לי. באמת…"
אז אני לא מאיירת מקצועית כמוך, אבל אני יכולה לתרום לך טיפ מהתחום המקצועי שלי:
זה עובד? תעזבי את זה.
מי קבע כללים?
התוצאה יפה, משובבת עין, נחמדה, עושה את העבודה, וכנראה שלא רק אני חושבת ככה – עובדה שבעלי המאה גם.
ולכן-
לכלכי אווי! וגם נצנצים! כל מה שיוצא טוב – וכל מה שעובד בשבילך.
בונבון של עבודה. עכשיו יהיה לי חשק לעוגה כל אחרה"צ…
גלנדון צודק, מה לעשות. יש מחסור חמור מאוד בהפרשות, אברי גוף כרותים, אלימות ומין. כדאי לך ללמוד וליישם. אם לא תעשי מזה הרבה כסף, לפחות תוכלי ללכת לישון (בפינת רחוב מלוכלכת) בנפש שקטה שלפחות שמרת על האינטגריטי שלך בתור אומנית אמיתית ולא איזה אורי פינקית שמשתרמטת בפני המיינסטרים וילדים בני עשר שאוהבים גארפילד. כדי להציל את עצמך ומהר הנה רעיון לדף קומיקס שאת צריכה לעשות: איש אחד מחרבן בשירותים ויש לו עצירות, אז הוא תוקע מגרפה בתחת כדי לנסות להוציא את הקקי, אבל דוחף את זה עמוק מדי ומוציא לעצמו את הלב מהתחת כשזה מכוסה בחרא ואז בדיוק אישתו פותחת את הדלת וצועקת לו "יוסי! מה אתה שוב מאונן בשירותים?", אבל היא מחליקה על הדם והקקי שעל הרצפה ונופלת על החתול שנכנס לה לכוס בטעות ומפאניקה שורט לה את השחלות והיא מקיאה דם ואז הילדים באים ורואים את כל הדם והרס בחדר השירותים וצועקים "יה! אמא ואבא מתו אז אפשר לראות סרטים כחולים!" הסוף. תציירי את זה באופן מרושל ועצל בשביל האותנטיות.
בהצלחה!
ברגמן צודק שגלנדון צודק!!! תמיד כדאי לצייר ציורים שרמתם דומה לאלה שמצוירים על קירות שירותים ציבוריים, הן מבחינה ויזואלית והן מבחינה טקסטואלית, על ציורים שהושקעו בהם זמן ומחשבה על מנת שיוכלו להעביר את המסר שנדרש מהם.מה זה השטויות האלו??!!
למה צריך לעשות סקיצות ראשוניות? למה צריך כל פעם לשלוח את התוצאה לעורך? למה צריך להוסיף שכבות וטקסטורות בפוטושופ? אפשר פשוט לצייר זין משפריץ! האח הידד!
חבר'ה, סתם אין לכם מושג, וגם ברור שלא ראיתם קומיקס שלי בערך שנתיים, אבל שטויות. מאד נהניתי מרמת האמוציות כלפיי, וזה לא מדגדג לי את קצה הבוהן. אני מניח שבעלת הבלוג שבחרה לא להגיב יודעת שאני צודק ביחס אליה. אלית, יש לך איכויות מוכחות, ולמרות שלא חייבת להיות סתירה בין מסחריות לאיכות, אצלך היא התרחשה.
מר גלנדון היקר
אני מסרבת להכנס עימך לעימותים ילדותיים.
אני גאה להיות נושא לירידותיך המתגרות, ולקומיקסיך המתבגרים יחד עם האקטוסים.
ואם אנשים לא ראו קומיקסים שלך כבר שנתים- כנראה שיש סיבה לכך.
די, בשביל תגובה צנוניתית כזאת חיכית כל כך הרבה זמן?
וואי, וואי, לא רוצה לחמם סתם, אבל הוא קרא לתגובה שלך צנונית.
איזה גבר.
Leave a Comment