ספר חדש: בית משוקולד
ספר מהמם ומתוק שהולך לעלות בקרוב על המדפים
בהוצאת אוריון הנהדרת שאני כל כך אוהבת לעבוד איתם
מאת שיבולת ברזני המקסימה שתוכלו למצוא בפייסבוק כאן
והאיורים, כמובן- עלי.
זאת אומרת- לא לגמרי.
אתם מבינים, לפני איזה חדשיים נפל בחלקי הכבוד לארח את – ליאורה גרוסמן –
מאיירת פנטסטית ואישה מדהימה בפני עצמה. ברגע נדיב של כנות- שאלה אותי ליאורה- למה אני לא קופצת קדימה, למה אני מאיירת רק מה שכתוב ורק מה שההוצאה מרשה, למה אני לא נותנת לדמיון שלי כנפיים.
קצת גמגמתי- אחרי עבודה לעיתונים ועורכים קשים מעל ל-17 שנים, הדמיון שלי די נרמס והאינטרפיטציה הויזואלית שלי לטקסטים די התחילה ונגמרה ב"מה שכתוב- זה מה שנראה"- אבל ליאורה קלעה בדיוק למקום החלש שלי. הסיבה שבגללה אני לא משוויצה בספרים המאויירים שלי ולא מביאה מתנות לחברים ולא מתרגשת כששכנים אומרים שקנו ספר שאיירתי. אני לא מתגאה בהם. הם בינוניים. ולא יותר.
אז הפעם- כשקיבלתי ספר לאייר- ניצלתי את העובדה שאוריון הם הוצאה שמעולם לא הגבילו את החופש האמנותי שלי, ואת העובדה שנפלה עלי סופרת חדשה יחסית שלא ידעה שהיא יכולה להורות לי בדיוק מה לאייר- והלכתי עד הסוף.
קראתי את השירים, ואיירתי את האסוציאציה הראשונה שלי. בלי מחוייבות להסביר, להחסיר או להוסיף אלמנטים- יש שירים שכל קשר בינם ובין האיור כמעט מגיע לקלוש-ונאחז בחוט הדמיון בקושי – אבל יצא לי- כל כך מדהים ! ואני לא מתביישת !
אני ממש ממש אוהבת מה שיצא !
וגם הסופרת ! ואפילו ההוצאה !! פשוט יצא ספר מלא מתיקות ואהבה וגעגועים לילדות נוסטלגית של עטיפות וזהבים של שוקולדים, של משחקים בחיות פלסטיק קטנות על אריחי הרצפה הקרירה בקיץ, של אוספים של קלפים מאויירים והתחפשויות במיטב הקולקציה של הסבים.
אז ככה זה הלך. קודם כל הייתי צריכה לסדר את השירים- כי נתנו לי יד חפשית- וזה הקל עלי בבחירת האיורים.
שלחתי לכל המכותבים- כולם הסכימו- אמרתי- סבבה.
עפתי לי עם הסקיצות בהנחה שמישהו יגיד לי שלא ככה ודי
אבל כולם הסכימו ! שוב !
שיכורה והמומה מהכוח שבידי- העזתי והתחלתי לצבוע- בהתחלה בצבעים עדינים, נורמאלים, למניעת שאלות וטענות
ועדיין- איש לא התנגד. לא ההוצאה- לא הסופרת שפירגנה לאורך כל הדרך ואפילו לא המעצב !
ואחר- בצבעים יותר חזקים, סותרים ולא ריאליסטים ( גילינסקי היה אוהב את זה)
הגזמתי במימדי הראשים- כמו שליאורה ייעצה לי ( כשאין גבולות- זה ממש קשה לפרוץ אותם לגמרי לבד…)
הלכתי על זכרונות מפרסומות של פעם וספרים שלא ראיתי כבר 30 שנה
אפילו הרגשתי אמיצה מספיק לצייר סבתא צעירה בטרנינג למרות כל הסטיראוטיפים והויזואלס הנוחים של זקנות בפנינים
יש עוד המון ציורים שממש בא לי להשוויץ בהם- אבל זה לא יפה להרוס את כל ההפתעה בחנויות הספרים
אז מה שנותר לי להגיד זה
תודה ליאורה, תודה אוריון ושיבולת, יותר לא אפחד מעורכים, מעצבים ומבקרים.
לעולם לא מאוחר מדי להתחיל מחדש….
11 comments
אלית יקרה,
בא לי לחבק אותך על הכנות,ההבנה,המתיקות והרגישות.
לפני שנה ראיתי לראשונה איורים שלך,וצללתי איתם אל הילדות הרחוקה,וידעתי: אם אוציא ספר,אבחר בך,הטובה מכולם!
תודה רבה רבה!
באהבה ובהוקרה:
שיבולת ברזני
אלית, אהבתי את איורייך ואת הפרשנות שלך לספר המקסים של שיבולת. היה לי הכבוד לערוך ולנקד את ספרהּ ויש לי העונג והכבוד להכיר את האישה המופלאה,
המשוררת הנהדרת, שיבולת ברזני, ולעבוד עִמה כבר 7 שנים רצופות!
תודה לך.
שנה טובה וגמר חתימה טובה.
יאיר
קשה לי למצוא מילים. עומדת לי עצם בגרון. עצם העובדה שאת מיחסת לי כל כך הרבה היא מעבר למה שאני יכולה להכיל. המון תודה, ואיזה יופי!
ליאיר,
תודה על תגובתך המרגשת,שמחה לעבוד איתך ומצפה לפחות לעוד שבע שנים טובות ופוריות !
שנה טובה וגמר חתימה טובה
שיבולת!
פוסט מקסים ומרגש והאיורים – פשוט חבל על הזמן.
אלית המדהימה,
כל פעם את מרגשת אותי מחדש איך שאת לוקחת את המילים על גבי הנייר הלבן ומלבישה להם חיים , תנועה, צבע וקיום פיזי עוצר נשימה!
ופתאום קם הגולם על יוצרו , דואט יצירתי של כותב ומאייר
ואיזה מזל יש לי כל פעם מחדש לחבק אליי ספר חדש ומקסים עבודה משותפת – הרמוניה של יצירתיות. אז חיבוק גדול לך ולשיבולת ברזני והצלחה רבה
בדיוק כך אורלי יקרה,דואט יצירתי של כותב ומאייר.
תודה ובהצלחה לכולנו.
אלית יקירתי,
תתחדשי!!!!!!!! על היצירה ועל "היציאה מהארון"
נראה מקסים מקסים!!!!!!!
ככה זה שעושים דברים באהבה
אלית, הרשי לי להטיל ספק עמוק בדברייך בנוגע ל"לאייר רק מה שכתוב". האיור הנהדר הזה
http://www.allmag.co.il/page/8998
שאיירת לבקשתי למאמר ב"גליליאו", לא זו בלבד שהיה לחלוטין פרי רעיון שלך, אלא שהוא סיפר סיפור שלם שלא הייתי מעלה על דעתי (הפקיד עם סוס הצעצוע הכחול שמגיע לעדכן את הזוג המקווה לתינוקת שבקשתו לבחור את מין היילוד, אפעס, לא אושרה בוועדה…).
אבל הספר החדש באמת נראה מקסים. מז"ט.
תודה,אביה
[…] היפיפיה, אבל אני נשארתי נאמנה לליאורה גרוסמן שייעצה לי בזמנו להגדיל את ראשי הדמויות ללא שמץ של פורפורציה להבהרת […]
Leave a Comment