איור למוסף יום העצמאות של מעריב

בשיטת השלבים.

הנושא היה נוסטלגיה ופריטים שייעלמו בקרוב מהנוף- כמו טלפון ציבורי, דיסקט , סקטבורד, כרטיסי טיסה, מתנות מחו"ל שאין בארץ וכו.

מושפעת מציור שראיתי באותו שבוע, בבלייזר- של המנטור שלי- צחי פרבר- ניסיתי את גישת הזוית המענינת.

כמובן שזו סקיצה מאוד מאוד לא מפורטת

אולם ברגע שהייתי יותר סגורה על הזוית- ניגשתי לקומפוזיציה

עם קצת עזרה מפילטרים ושימוש כבד ב"דיסטורט" וה"פרספקטיב"- הגעתי לסקיצה שאותה שלחתי אחר כבוד למערכת

שם- דוקא לא התרשמו כל כך מהזוית- וביקשו לחזור על עקרונות וסגנון איור אחר שעשיתי עבורם לפני שנה- בנושא האס אמ אסים. ( תמונה בקטן- לתזכורת). כך שהבסיס לסקיצה החדשה היה עכשיו :

ושממנו הרכבתי את הסקיצה אותה שלחתי- ואפילו הוספתי קצת צבע להרגשת הביתיות עכשיו. בתור דמות ראשית- השתמשתי באבא שלי, הסמי קיבוצניק- לזכר הימים בהם חיכינו בנתב"ג הישן לאנשים שיחזרו- ונופפנו להם דרך חלון הזכוכית המשוריינת.

התשובה קצת- איחרה לבוא- אולם היתה חיובית בכללי- כל עוד, הדמות הראשית תהיה גבר. ולא אישה.

קצת נעלבתי בשביל אבא שלי- וזה קצת הרס לי את התכניות להגיש את הסקיצה הזו כאיור מוגמר- כמו שאמיתי סנדי בטח היה עושה- אז ניגשתי לשלב הליקוק. הרבה זמן לא עבדתי עם קונטור- ככה שהיה לי משונה פתאום לחזור למברשות הקליגרפיות- אבל אחרי כמה דקות- זה מה שיצא

כמה דקות מאוחר יותר- זה-

שיכלתי להסתפק בו, אבל לא היה לי נעים שזה לא לקח לי אפילו שעה- אז הוספתי כמה ליקוקים אחרונים- ו- וואללה.

נ.ב – כל כמה זמן יוצא לי לעשות איור בנושא נוסטלגיה- לעיתון זה או אחר- לפעמים בנושא מחשבים, לפעמים אנשים וכו. להלן אחזה שתי דוגמאות מזמנים אחרים- איורים נוסטלגים בפני עצמם.