ספר פסנתר- לקלאסיקלטת
חיכיתי עד בוש לחמרים שאוכל להעלות לבלוג, מסדרת איורים שהיה לי כיף עצום לעבוד עליה, אולי אתחיל להעלות כבר עכשיו, ונשלים את היתר אחר כך.
אז הרעיון הוא כזה. קלאסיקלטת מוציאה ספר, שמחובר אליו פסנתר זעיר , ובכל עמוד יש "תוים" לשיר, ואיור. הנה חלק- והשלבים שעברו.
השפן הקטן נעשה כפיילוט ואושר
אבל אז, אחרי שעשינו את כל שאר האיורים- הוא פתאום נראה לא שייך, אז שיניתי אותו- על בסיס הרקע שהשארתי כמות שהוא- כי הוא היה מתוק מכדי לשנות. בעיני…
(אגב- כל ה"לכלוכים" זה כל מיני טקסטורות שעמלתי וסרקתי והורדתי ומברשות יבשות וכו)
לחבורה המזמרת ניסיתי להכניס תלבושות של תזמורת- ובסוף התפשרנו- על פריט תלבושת אחד- לכל ילד, כדי שלא יהיה אמריקאי מדי…
ב"נד-נד" – אלף עורכים לא יכלו לשכנע אותי להוריד לילד את הכובע …
על הסבתא- היה קונצנזוס כללי- שהיא מתוקה מכדי לשנות בה משהו, ואני חושבת שהיא גם תהיה על הכריכה…
אמא יקרה לי , שעון בן חייל וקן לציפור – עברו די חלק
כמו גם- השיר על השבת, שימי ידך ,גינה לי והשיר על הרכבת
ורק כשהגענו כבר לשליחת כל הקבצים המוכנים , נזכרתי פתאום ששכחנולחלוטין את חנהל'ה האופה הקטנה…
כמו שהזכרתי- היה כיף גדול לעבוד על הספר הזה- ואני כבר לא יכולה לחכות לראותו בחנויות…
16 comments
"קן לציפור" חמוד להפליא. נמסתי.
גם את "חנל'ה אופה קטנה" אהבתי במיוחד, אבל לפני שלב הנצנצים. לאכול אותה.
ראית את "צעצוע של סיפור 2"? הילדים בנד-נד הזכירו לי במעורפל את הדמויות מהסרט. כמובן שזו רק מחמאה, מדובר בסרט חמוד מאוד.
יפה מאוד, מתוק ביותר, אבל למה כולם צריכים להראות כאילו הם יושבים מתחת לזרקורים באיצטדיון רמתגן? לא נסחפת קצת עם ה"תאורה"?
א. זה מוגזם, ומצועצע, שלא להגיד קיטשי
ב. חלק מהפעמים, מקור האור לא אחיד (לדוגמה, שפן 2), או אחיד מדי, לדוגמה הסבתא, לפי הזווית, כנראה שיש פנס בתוך העגלה, אחרת מאין הגיע האור לכובע של התינוקות?
ג. תמונה ראשונה, הארנב/שפן יושב בבית ביום חורף, מאיפה נשפך עליו אור? לפי התאורה הוא שוכב בחוץ, ביום קייץ, או שיש מטר מעליו נורה 1000 ואט.
למה לקחת תמונות נהדרות, ולהחריב אותן בפוטושופ? מה היה רע בתמונות השטוחות? נכון שבספרי ילדים הצביעה באופן מסורתי עשירה וצבעונית, אבל אלו היו ספרים שצוירו ביד. אם עושים במחשב, כדאי לעצור שניה לפני שהכל נראה כמו הילד הבוכה בחקירת שב"כ.
גם לטעמי האיורים היו מוצלחים יותר בשלב השטחים האחידים, לפני הוספת האפקטים.
בקשר להערות המלומדות ביותר של המגיבים
הייתי חייבת להגיד משהו קטן, הרי כל מאייר מנוסה שמוציא דבר לדפוס ולא לאינטרנט
יודע שכמות האור מן המסך גדולה יותר לאילו הדפס על דף נייר, נראה "שקט" הרבה יותר
הדף כאילו בולע את כל האור והאפקטים שנראים לכאורה חדים ומוזגמים יוצאים
בדיוק כמו שצריך על גבי הספר
אז לכל חבורת המגיבים
לפני שכותבים ביקורת, צריך טיפ'לה להבין את התחום
אלית איורים מדהימים
מתוקים ומקסימים , רק חבל שבילדותי לא היו מאיירים ססגוניים ומלאי הומור
כמוך , אולי הייתי קוראת יותר
הכל אופן הספר לפי דעתי יצא פיצוץ בדפוס
המון בהצלחה
לגבי מקור האור הלא אחיד , שכחתי פשוט לציין
איור או קומיקס הם לא ראליזם
והטכניקה בה משתמשת אלית היא שימת דגש של אותם האלמנטים
שמשרתים את הסיפור
זכותו של היוצר להדגיש על פי רצונו, חלקי מסויימים
ולשבור את חוקי האור והצל או תאוריית הצבע
מאחר והוא רותם את כל מה שעומד לרשותו לספר סיפור דרך תמונה
זה כמו ממש להצביע על מה שחשוב בעינייו בתמונה
עצם העובדה שעלית על זה
כי זה משך את תשומת לבך
אלית נוקטת בשיטה זו, כמו הרבה אומנים אחרים ברחבי העולם
אז אלית ישר כח
המשיכי בעבודתך המצויינת
דורית הקדימה אותי אבל גם אני אגיב בקצרה
אולי ההערות נכונות, יש אי דיוקים מבחינת התאורה וההצללות, ואם עדיף בלי ניצנוצים זה כבר עניין של טעם, אבל בחייכם, תסתכלו איזה אור יוצא מהציורים עצמם, איזה תענוג להסתכל על השפן (נראה לי שציירת ארנב אבל במילא אף אחד לא יודע), על הסבתא ועל הילדים, פשוט מקסים מקסים מקסים
המון בהצלחה, תמיד
נ.בהדבר האחרון שאני צריך בבית זה פסנתר קטן, אבל יאלה, נוסיף גם את הספר הזה לרשימת הקניות
אחלה ציוריםמאיפה את לוקחת רעיונות לדמויות ?האם את עובדת עם תמונות כרפרנס ?
לירן ודורית, זה בסדר להעיר ולבקר גם אם המבקר לא בהכרח "מהתחום". הרי מי שיקנה את הספר – בין השאר בהתבסס על האיורים – גם לא בהכרח יהיה מהתחום. אני מניחה שאם אלית מעלה את התמונות ומאפשרת להגיב להן, היא לא מצפה רק לתגובות "איזה יופי!!!1" וכיוצא באלו, בעיקר כי הביקורות שנאמרו כאן נאמרו בצורה מאד בונה ולא בוטה. עכשיו משזה נאמר – מה שלי הפריע זה האווירה המאד לא ישראלית באיורים. איך זה שאף ילד אינו כהה עור, אבל כל כך הרבה בלונדינים וג'ינג'ים?
יפה אמרה עפרונית.
מלבד זה, ברור ש"זכותו" של היוצר לעשות ככל העולה על רוחו, כמו ש"זכותו" של הצופה לאהוב או לא. לדעתי, היה מקום לשים מעצור שניה לפני הטאצ' הסופי, ולדעתו של אחר, בכלל לא היה מקום לכל הבלגן, ולדעתה של דורית זה מושלם.
אני, אגב, שמתי לב שגם בקומיקס (פוסט קודם), היה צריך "לרסן" את המאיירת מפני נטייתה לעשות אובר-תאורה. זה לא אומר שלדעתי היא צריכה להחליף מקצוע, להפך.
בכל העולם יש מי שיוצר, ויש מי שעורך, וחלק מתפקיד העורך להגיד מתי לעצור ומה כבר לא תורם. לפעמים "לס איז מור" ולפעמים גם תפקיד העורך להגיד "למה עצרת". וזה נכון בציור, במוזיקה, בספרות, בכתיבה בכלל, בעיצוב, אומנותי ותעשייתי, באופנה, וגם במקצועות אחרים, ע"ע תכנות לדוגמה. לעיתים רבות, האומן הוא העורך של עצמו, ופה נמדדת גדולתו של היוצר שהוא מסוגל לעצור את נטיתו היכן שצריך, ולתת לעצמו ללכת עד הסוף היכן שצריך.
ולסיום, דורית, אם היית קוראת ספרים בילדותך, היית מגלה שפע אדיר של מאיירים מדהימים, ביניהם אמנים ישראלים מהשורה הראשונה. ואני מצטרף לדעתה של עפרונית גם כאן, ומוסיף, שאם היה מקור ההשפעה לציורים אלה ישראלי ולא אמריקני, היה אפילו יפה יותר.
אלית יקירתי !! כמי שמשוחדת, קשה לי להיות אובייקטיבית. אבל ההערות על התאורה והמתיקות – יש בהן משהו. את הנד-נד אהבתי יותר בציור הראשון וחנל'ה והתזמורת פשוט מושלמים. תמשיכי ותגיעי שוב למיץ-פטל
לאחר התפעלותי הרבה מכל עבודותיך, כאן וגם דברים שראיתי בדה מרקר קפה, עברתי להתבונן בקלוז אפ בכל האפקטים של התאורה והתוספות, כי אין לי מושג באיזו תוכנה את משתמשת וגם אם בפוטושופ, מי כמוני יודעת איזו השקעה ותשומת לב לפרטים צריך שיהיה, להוציא כזאת עבודה מהפנטת בתלת ממדיות שלה. אני מורידה את הכובע, תהליך העבודה שלך מעורר השראה וכמיהה לעוד. תמשיכי להדהים. מדנה שחל עמיר
הי, אני מחפש נואשות את האקורדים להשפן הקטן, ועוד שירי כמו אלו שבספר המוזקר למעלה כדי שאוכל לנגן אותם על הגיטרה לילדה שלי, לא מצאתי בשום מקום ספר אקורדים לגיטרה לגיל הרך, איזה יאוש… אשמח לכל עזרה בנושא
תומר
ואו זה ממש יצירת מופת האיורים האלה, כל הכבוד!
בגדול אני מסכים עם ארז, זה לא ממש "זכותו" או "לא זכותו" לאהוב יצירה או לא, זה פשוט קורה.
Going to put this atilrce to good use now.
lI1R4v bakmsupptmuu
Leave a Comment