לכבוד לי לאייר 2 ספרים של המשוררת הדגולה- דתיה בן דור.

אלו ספרים מיוחדים המשמיעים את המנגינה בלחיצת כפתור, מלאים צבע והומור ואהבה- ובעיקר- שירים שכולנו גדלנו עליהם

דתיה בחרה בסגנון האיורים הקטנים המלווים כל שיר- בסגנון ״פרסים״ של פעם. תענוג לאייר ולראות גם יחד

את הספרים המתוקים הללו עושה אבידן מספארק טויס– ועליו ועוד ספרים- בפוסט הבא

להציג בפניכם ספר מהמם חדש מאת הסופר הפלמחניק המופלא- ישראל ויסלר פוצ׳ו !!!

בספר שירי ילדים ישנים וחדשים- על גבול ההומור והנונסנס- בואכה טירוף נעים ומתוק.

שילבנו שם ציורים ואיורים של בנו המנוח והמוכשר -אורי, ואיורים חדשים שיצרנו במיוחד.

מצ״ב תיעוד שלבי העבודה המהנה, שכללה פגישות עם הסופר הנערץ, סיעורי מוחין כיפיות ובמיוחד- תשומת לב מהאדם המדהים הזה .

אז אם אתם מחפשים מתנה לילדים או להורים, חברים, תיירים מחו״ל -כל אחד עם טיפה הומור ואהבת הארץ-

זה הספר המושלם עבורכם.

המוקדש לביתו ולכל בנות ישראל והעולם- שרוצות קצת יותר מהחיים…

יוחי הגיע אלי  בדיוק לפני שנה. עם רעיון לספר לבת שלו המהממת- אלה.

רעיון מקסים- מלא בהעצמה נשית פמיניסטית ואופטימיות.

ישר שלחתי אותו לרמי שיר, האיש והאצבעוני– שיסביר לו מה רבה החשיבות של ספר כזה למדפים של היום- ומה המחיר…

לרמי יש תמיד רעיונות מבריקים ומקוריים לסופרים צעירים ובכלל- אדם שכיף להתייעץ איתו על כל דבר.

בנתיים אני התחלתי לעבוד על הדמות הראשית. אלה.

אלה היא ילדה משגעת וצחקנית שחייכה אלי בתמונות שיוחאי שלח- וככל שהאיור שלי יהיה מתוק ומנצנץ- הוא עדיין לא יעשה לה צדק.

אם יוחי ירשה- אעלה תמונה אמיתית שלה…
בתהליכי העבודה על הדמות ניסיתי לשמוע לכל הצדדים. האמא- רצתה איור עפרוני, האבא- תמיד רצה בדיוק את הסקיצה הכי פחות אהבתי- ואלה ? אלה גדלה והכהתה שיער תוך כדי עבודה…

בנתיים יוחי ורמי סידרו אחד לשני את הראש קצת- ידענו יותר טוב מול מה אנחנו הולכים.

ספר שיכלול מידע ידידותי על נשים מדהימות בהסטוריה, לצד איורים מתקתקים שלי.
יוחי קיבל ממני סטורי בורד התחלתי של הזרימה הנרטיבית והאיורית של הספר,

שזה כמו מבחן רורשך בקצרנות, וכשיוחי הצליח לפענח את הסקיצה- הבנתי שהולך להיות לנו ממש כיף.

אבל לא לפני שהעברתי אותו עוד מלא מבחנים כאלו…

עם קונטור או בלי ?

עם רקע מצויר או מצולם ?

אולי בכל זאת ? לפחות עיבוד של צילום הרקע ??

וכמובן- העינוי האהוב עלי- עם או בלי טקסטורה…

צבעוניות…

אפילו על תלבושות הצקתי לו- והוא עבר את כל המבחנים באומץ גדול.

וככה עברה לה שנה.

ופתאום- זה מוכן !

מודפס על דפים בוהקים ונעימים, ומספר את סיפורן של נשים חזקות מכל העולם

בהרבה אהבה ומסירות- בדיוק כמו העבודה של יוחי על הספר הזה.

מקווה שתהנו ממנו-

הוא ניתן לרכישה דרך אצבעוני

הוצאת אצבעוני (03-6874267 שלוחה 1),

לרכוש באתר – http://bit.ly/1II54QI

ודרך העמוד בפייסבוק של הספר-
כשאלה תהיה גדולה

שם גם תמצאו הרבה עובדות מענינות על הנשים הללו, על העבודה על הספר ואולי גם על אלה…

האשה הזו היא ממש פתית- כמו בובה- אבל עם לב ע-נ-ק עם מקום לכו-לם.

היה תענוג לעבוד מולה- בייחוד שככל שהוספתי נצנצים וורוד- זה רק התקבל ביותר התלהבות…

מיכל הקטנה היא מטר וסוכריה של מתיקות וקסם- מיקה שלי ישר השתוללה משמחה כששמעה על הקשר החדש.

היא הוזמנה להצגה, עם חברות, ישבה בשורה ראשונה וקיבלה יחס וי איי פי מיוחד מאחורי הקלעים וקיבלה מלא מתנות , חיבוקים ונשיקות.

את האיורים עצמם- לא הייתי יכולה להביא לגמר נוצץ ומקסים כזה- ועדיין לשמור על שפיות וטוב טעם- ללא במבי פרידמן – המעצב המסתורי- שאני מקווה שישלח לי לינק אינפורמטיבי כלשהו – אבל אם לא- תדעו שהוא בנאדם מא-גניב- עם ראיה על חושית, שלוות נפש על אנושית ובלורית של גיבור על.

תראו איזו דרך הוא לקח אותי- בליווי צמוד וסבלני ומלא השראה.

באיור הזה- הוספתי בהופעת קמע -אותי, את בעלי- יובל, את קארין – חברה של מיקה ואת אמא שלה – אנה– שותפתי למיזמים קריטיבים אחרים – ואפילו את ליאו- הבן של מיכל- כשהיה קטן… ( סודות שלומדים רק בבלוגים של מאחורי הקלעים- אם פעם ישאלו אתכם במונית הכסף או בטריוייה- זכרו שקראתם את זה כאן…)

את המראה פה- שאלתי מידידי המוכשר- מר מולי יחבס-  שעוד תשמעו עליו מלאאאאא

הסיפור עצמו- מתוק מתוק- כמו מיכל עצמה- הנה תקציר שלו

חפשו אותו על המדפים- זה הכי מתוק שתוכלו להכניס הביתה בלי לקלקל לילדים את השיניים

בעוד כשבועיים יוצא ספר משעשע וחכם מאת סיגל קפלן -בהוצאת אוריון ובאיוריי- כמובן.

סיגל קפלן היא כותבת מוכשרת ומצחיקה רצח– שיצא לי בעבר לעבוד, וכמעט לעבוד- איתה ועם בעלה החמוד (אהרון קפלן )

כשסיגל שלחה לי כמה ציטטות מספרה החדש- על אמרות השפר של דודות למינהן לנשים שילדו זה עתה- לא יכלתי שלא להזדהות, להתלהב ולהתחנן לאייר עבורה – ולו רק כדי להיות שותפה לספר המצחיק והענק הזה.

הנה כמה סקיצות שחלקן צלחו את שלב התיקונים וחלקם יראו אור רק כאן לפני שיקברו לנצח בהארד דיסק של הגיבויים

כמובן שבו זמנית עבדנו גם על דמות האם החדשה, שמצליחה- למרות תשישותה והקלישאות הנורות לעברה נון סטופ- גם לענות מפעם לפעם תשובות מבריקות מתחת לחגורה.

הדילמה של איזה איורים סופיים לפרסם כאן- בלי לעשות ספויילר לספר עצמו- ובכל זאת להביא כמה משפטים מייצגים- נו טוב. אן דן דינו…

לדף של סיגל בפייסבוק–

ולדף הספר בפייסבוק– לייקקו ולא תתחרטו.

ולסרטון הקורע

שאמא אוהבת גם אם היא כועסת.

על הטקסט המשגע אחראית אדוה בלחסן שטרית

סופרת בייעוד ומשוררת בנפש, לוחמת אמיצה שהצליחה לנסות לישון בשקט ולסמוך עלי עם האיורים, רוב הזמן…

התחלנו- בסקיצות מאוד מאוד פשוטות של הקומפוזיציות-

-אדוה- כל הכבוד שלא נפלת מתעלפת במקום.

ברור שהסקיצות האלו מאוד מאוד שונות מהתוצאה הסופית- אבל בלתי אפשרי להגיע לתוצאה הסופית בלי להחליט על קומפוזיציה ראשונית ועימוד הכי פשוט.

ברגע שהצלחנו להרגע קצת, אדוה ביקשה לעבור לסקיצות יותר מדויקות- ובלב דופק נתנה אישור לאנשי המקל הללו ששירבטתי לה.

זה היה מאוד אמיץ, מצידך- אדוה, וזה לא פשוט בכלל- לתת את הבייבי שלך למשהו שאתה לא מכיר, שלא מסכים בכלל לדבר בטלפון, שמדבר בז'רגון מקצועי של ג'יפג ובלידים, ולסמוך עליו שזה יצא כמו שחלמת…

אדוה שלחה תמונות של משפחתה היפיפיה, אבל אני נשארתי נאמנה לליאורה גרוסמן שייעצה לי בזמנו להגדיל את ראשי הדמויות ללא שמץ של פורפורציה להבהרת הכוונה והגברת המתיקות..

אולי היא התכוונה שאני- יגדיל ראש- ולא אתן לעורכים להכתיב לי את הסצנות ?

בכל מקרה- צלחנו את הסקיצה השניה והגענו לצביעה ראשונית

ניתן היה לקרוא את האכזבה של אדוה בין השורות של המיילים. היא כל כך רצתה- קסם ונצנצים- וקשה היה לי להמשיך להבטיח לה שיהיו- בלי הוכחות.

אז הראיתי לה תמונות מתהליך עבודה על עטיפת קונדומים שעשיתי לפני 15 שנה. זה מאוד קשה לדמיין את הטרנספורמציה- ביחוד לסופרים ומשוררים- אנשי מילים ולא ויזואל. מאיירים צריכים לזכור את זה .

ואז הגענו לצביעה הסופית, ולכל הכוכבים והנצנצים והזוהרים- ואדוה היתה מבסוטה ואני הייתי בעננים- סוף סוף- רוצים- שאני אעשה ורוד עם נצנצים !!! ועוד משלמים לי !!!

עוד סיבה שהספר הזה היה כיף עצום לעשות- היה שיכלתי לשאוב חמרים מעולמי שלי. מהנצנצים בבייתי והחיבוקים של ביתי…

ההתלבטות האחרונה היתה על הכריכה.

למרות שהספר כבר הודפס ואוטוטו על המדפים, אני איכשהו מרגישה שההתלבטות עדיין נמשכת והועדה טרם פסקה..או כמו שתרצו- הגברת השמנה עדיין מחממת את גרונה…

לה לה לה…

פרטים נוספים, ומחמאות לספר ניתן לחלוק בדף הפייסבוק הטרי של נשיקסם

לא לשכוח- ללייקק,  ללנקק ולשתף בפראות .

ספר מהמם ומתוק שהולך לעלות בקרוב על המדפים

בהוצאת אוריון הנהדרת שאני כל כך אוהבת לעבוד איתם

מאת שיבולת ברזני המקסימה שתוכלו למצוא בפייסבוק כאן

והאיורים, כמובן- עלי.

זאת אומרת- לא לגמרי.

אתם מבינים, לפני איזה חדשיים נפל בחלקי הכבוד לארח את  – ליאורה גרוסמן –

מאיירת פנטסטית ואישה מדהימה בפני עצמה. ברגע נדיב של כנות- שאלה אותי ליאורה- למה אני לא קופצת קדימה, למה אני מאיירת רק מה שכתוב ורק מה שההוצאה מרשה, למה אני לא נותנת לדמיון שלי כנפיים.

קצת גמגמתי- אחרי עבודה לעיתונים ועורכים קשים מעל ל-17 שנים, הדמיון שלי די נרמס והאינטרפיטציה הויזואלית שלי לטקסטים די התחילה ונגמרה ב"מה שכתוב- זה מה שנראה"- אבל ליאורה קלעה בדיוק למקום החלש שלי. הסיבה שבגללה אני לא משוויצה בספרים המאויירים שלי ולא מביאה מתנות לחברים ולא מתרגשת כששכנים אומרים שקנו ספר שאיירתי. אני לא מתגאה בהם.  הם בינוניים. ולא יותר.

אז הפעם- כשקיבלתי ספר לאייר- ניצלתי את העובדה שאוריון הם הוצאה שמעולם לא הגבילו את החופש האמנותי שלי, ואת העובדה שנפלה עלי סופרת חדשה יחסית שלא ידעה שהיא יכולה להורות לי בדיוק מה לאייר- והלכתי עד הסוף.

קראתי את השירים, ואיירתי את האסוציאציה הראשונה שלי. בלי מחוייבות להסביר, להחסיר או להוסיף אלמנטים- יש שירים שכל קשר בינם ובין האיור כמעט מגיע לקלוש-ונאחז בחוט הדמיון בקושי – אבל יצא לי- כל כך מדהים ! ואני לא מתביישת !

אני ממש ממש אוהבת מה שיצא !

וגם הסופרת ! ואפילו ההוצאה !! פשוט יצא ספר מלא מתיקות ואהבה וגעגועים לילדות נוסטלגית של עטיפות וזהבים של שוקולדים, של משחקים בחיות פלסטיק קטנות על אריחי הרצפה הקרירה בקיץ, של אוספים של קלפים מאויירים והתחפשויות במיטב הקולקציה של הסבים.

אז ככה זה הלך. קודם כל הייתי צריכה לסדר את השירים- כי נתנו לי יד חפשית- וזה הקל עלי בבחירת האיורים.

שלחתי לכל המכותבים- כולם הסכימו- אמרתי- סבבה.

עפתי לי עם הסקיצות בהנחה שמישהו יגיד לי שלא ככה ודי

אבל כולם הסכימו ! שוב !

שיכורה והמומה מהכוח שבידי- העזתי והתחלתי לצבוע- בהתחלה בצבעים עדינים, נורמאלים, למניעת שאלות וטענות

ועדיין- איש לא התנגד. לא ההוצאה- לא הסופרת שפירגנה לאורך כל הדרך ואפילו לא המעצב !

ואחר- בצבעים יותר חזקים, סותרים ולא ריאליסטים ( גילינסקי היה אוהב את זה)

הגזמתי במימדי הראשים- כמו שליאורה ייעצה לי ( כשאין גבולות- זה ממש קשה לפרוץ אותם לגמרי לבד…)

הלכתי על זכרונות מפרסומות של פעם וספרים שלא ראיתי כבר 30 שנה

אפילו הרגשתי אמיצה מספיק לצייר סבתא צעירה בטרנינג למרות כל הסטיראוטיפים והויזואלס הנוחים של זקנות בפנינים

יש עוד המון ציורים שממש בא לי להשוויץ בהם- אבל זה לא יפה להרוס את כל ההפתעה בחנויות הספרים

אז מה שנותר לי להגיד זה

תודה ליאורה, תודה אוריון ושיבולת, יותר לא אפחד מעורכים, מעצבים ומבקרים.

לעולם לא מאוחר מדי להתחיל מחדש….

לדף הפייסבוק של הספר

סוף סוף יצא ספר שהתחלתי לעבוד עליו לפני יותר משנה.

הנושא היה חבורת ילדים גיבורי-על המצילים כמובן את העולם מכליה- והספר הוצא למעשה עבור משרד השיכון

אחרי מליון תיקונים ושינויים- הוחלט על איורים אחרים מאשר אלו שאראה כאן ( חלקם פוצלו לשני איורים שונים, חלקם שונו קצת )

אבל הנה אלו שאני אהבתי.

היום שלחו לי לינק מפתיע על הלקוח האמיתי של הספר…

הייתי צריכה לדרוש יותר

עוד ספר מקסים ששיצא בהוצאת אוריון, עם האיורים שלי לפי טקסט מתוק מתוק של אורי דגן- בשם "ראש גלידה"-

ויש לו אפילו אתר מקסים משלו עם הפעלות והפתעות !

אני מאוד מאוד אוהבת לעבוד עם אורלי לוי מאוריון- היא חיובית ומפרגנת, מנהלת משא ומתן ישר ושקוף, משלמת על המקום וללא מסחרה- פשוט תענוג

לאחרונה היא צירפה אליה את אינה קצב– המאיירת היפהפיה והכשרונית- ולעבוד מול שתיהן זו ממש זכות.

אז הנה סקיצות השחור לבן , הכוללות עימוד ראשוני, קומפוזיציות לפי דעתי ותיקונים מהלקוח- במקרה הזה- אורי

שלב הצבע הראשוני ,

וכמה דוגמאות מאיורים סופיים, לאחר טיפולי טקסטורה, הבהקים והצללות ושינויי מיקומים אחרונים

הסיפור עצמו, מקסים ומוגש בהרבה מתיקות ואהבה, אני ממליצה בחום לחפש את הספר  על המדפים.

ולכל המאיירים והסופרים , אני מאחלת לכם מכל הלב- לעבוד עם אורלי ואינה, ועם הוצאת אוריון- ולו פעם אחת- רק כדי לחוש איך זה לעבוד עם משיהו שמעריך אותך ואת כשרונך ואת היותך בנאדם

עדכון: ספר ילדים "ראש גלידה" נבחר ונרכש על ידי ארגון הגנים הפרטיים בישראל כמתנת פתיחת השנה לכל גני הארגון בכל רחבי הארץ ויש לו אפילו מיני סרטון ביו טיוב

לפני 12 שנה ( וואו, אורנה, זה היה כל כך מזמן ??), חברה שלי הראתה לי סיפור מהמם שכתבה.

אני הייתי רק בתחילת דרכי- ולא רק שהטכניקה שלי היתה די מזעזעת ( עדיין ציירתי עם עכבר), אלא גם האמנתי שאם נגיש את הסיפור מאוייר וגמור להוצאה לאור- הם יעוטו עלינו ויתחננו לפרסמו.

היום אני כבר יודעת- ומפרסמת גילויי לב מרגשים בנושא ההגשה להוצאה לאור– כאן בבלוג הזה ממש- שהוצאה לאור מעדיפה לקבל כתב יד בתולי ולעשות בו כרצונה החל מהעריכה וכלה במאייר מטעמה.

בכל אופן- הנה האיורים הקדומים לסיפור הנ"ל, מצאו את ההבדלים.

פתאום, לאחר 12 שנה- קבלנו אור ירוק מאחת ההוצאות וניגשנו לעבודה. אורנה עמלה וערכה, ואני ניסיתי להמציא את גיבורת הסיפור מחדש- באופן שיספק גם אותי ואת הנסיון האיורי שרכשתי עם השנים, וגם את אורנה, שהתרגלה בנתיים לדמות המתוקה מאוד- הקודמת.

אגב- הדמות המדוברת, היא, לסקרנים בינכם- המרה השחורה בכבודה ובעצמה !

בשורה האחרונה יש את הדמות המאושרת.

אחר כך התחלנו בעימוד- סקיצות בשחור לבן רק לסימון מיקומים, השארת מקום מתאים לטקסט וזרימת הנרטיב- ככה בכללי.

כאן לקחתי קצת זמן לעצמי, היו חגים ומחלות ובלאגנים- וכשחזרתי לספר- הצבעוניות שהיתה לי בראש השתנתה לצהובי פנדה חזקים- שאני חושבת שדי הולמים את הספר- ולכן אני שמחה שחיכינו קצת.

אני מעלה כאן קטעים מהאיורים הגמורים- רק להתרשמות מסגנון הצביעה והדמויות

ומאחלת לאורנה, הוצאת רימונים ולי- שזה יהיה מספיק עבורכם לחפש את הספר על המדפים בקניית המתנות לפסח הקרובה..

ביקורות חיוביות ניתן למצוא כאן

הדף הרשמי של הספר בפייסבוק- ללייקוק, לינקוק וליקוק…