קטגוריה — Behind the scenes

אחלה מגאזין. כפולות עצומות של נייר כרומו עבה ומשובח, הדפסה איכותית, חומר מגוון ממיטב המאיירים והיוצרים, ועורכת כל כך מתוקה ומגניבה- שאני כל פעם פשוט מתביישת שאני לא מספיקה לדדליינים שלה, ולא שולחת כלום. השנה הבטחתי לה בפסטיבל הקומיקס- הפעם- אני עושה את זה. וככה, עם כל הלחץ של הקיץ והבלאגנים- התיישבתי לבדוק. הנושא- סאדו. לא נורא- היו נושאים קשים מזה. הגודל- עצום- קצת מפחיד- אבל הבטחתי. קונספט- לא היה לי. לא היה, לא היה, לא היה, התחיל להתקרב הדדליין- ואין לי קונספט. נזכרתי בגלויה שמצאתי באנגליה לפני מלא שנים- שהצחיקה אותי מספיק בשביל לקנות ולהביא לחברים.

חיכיתי חיכיתי בסבלנות -שהספר הזה כבר יצא, כדי שאוכל להעלות כאן את הציורים שלו.
אני חייבת לציין שהם נראו לי הרבה יותר טובים, בשעתו, והנה, עכשיו, כשבחרתי לי דוגמאות והקטנתי לפורמט של הבלוג, פתאום, הם לא נראים לי מרשימים כלל וכלל.
פעם היה לוקח לי הרבה יותר זמן, להחליף טעם. אבל בשנה האחרונה- יצא לי "לרוץ" דרך כל כך הרבה סגנונות וטכניקות, שזה לא דבר רע, אבל אחד הסימפטומים הנילווים, הוא, אכן, מאיסה ביצירה קודמת בטרם עת.
ועכשיו, אחרי כל ההקדמה הזו.
הספר.
מי-עדן רצו לשלוח לכל אם טריה, המנויה על שירותיהם, ספרון חמוד ומאוייר.
הסיפור היה משהו על יום הולדת וכל מיני חיות שמביאות מתנות, עד הגרנאד פינאלה, שבו כל החיות, בקטרזיס צבעוני- מאחלות יום הולדת שמח לפעוט הנרגש.
נערכה ישיבה, נאמרו דברים, הוחלטו החלטות
והסקיצות החלו לזרום (1..2..3- קלישאה)- כמים.
ראשית היה עלינו ( הכותבת, המעצבת, אני והמפיקה)
לבחור סוגי דמויות , ורקע אחיד לכל הסיפור

כן כן. רהיטים.

יש חברה- מא-גניבה- בשם
Krooom

שעושה רהיטים מקרטון, שמקפלים לשטוח שטוח, לאחסון והובלה. משהו מדליק בלחץ.

עלי הם התגלחו עם שולחן וכסא לילדים. שלחו לי פריסה , הסכמנו על קונספט

לאחרונה התרבו כאלו.לא הילדים – מגוייסים- אלא הספרים. נגיד שחברה גדולה- מוציאה ספר עם סיפור לילדים, שישווק בגנים , או כמתנה בעת קניית מוצר וכו.עכשיו- נגיד -ש-במקרה, -ניתן להבין מהסיפור התמים- שצריכת מוצר מסוים, מתוצרת חברה מסויימת- זה אחלה דבר- נו ? אז מה רע ?

רצו מנגה. אמרתי – למה לא ?. שלחו דוגמא לפוסטר הקודם- שצייר יפני אמיתי- ושממנו היו מאוד מאוד מרוצים.

לא נפלתי. ואפילו הרגשתי יותר טוב- ושלחתי סקיצה

נתקלתי כבר בכאלה, שהתרעמו על הבדל התמחור בין משרדי פרסום ועיתונים. אז רק כדי להראות קצה קצהו של תהליך עבודה, על איור שתמחרתי כאיור פשוט מאוד- ללא רקע, "כולה" – ילדה וראי, ועוד נתנו לי סקיצה דוגמא.

2 נשים מקסימות, שהקימו חברת כרטיסי ברכה- לא ממש לשם רווח- כמו לשם שמחת חיים. הם חותמות- "בברכה"- על השיק. הייתם מאמינים ? כמה מתוק יותר אפשר ?

מפעם לפעם יוצא לי לעשות להם איור.

לפעמים שער, לפעמים כתבות
אני משקיעה את הנשמה, עם צבעים ופרוטכניקות רבות, ואז מקבלת מהם את התשובה הלקונית הרגילה , משהו בנוסח

התקנאתי לי בקולגות ידועות כמו החנוכות ואמיתי סנדי והחלטתי לפתוח לי בלוג. להעלות קצת עבודות ולשתף קצת בתהליך- ולשבת בבית ולחכות לתגובות.