קטגוריה — How To

מודן שלחו לי לקרוא

אמרתי לעצמי- הי, זה מזכיר לי כל כך את הספורים על ציון כהן ובתיה, אל עצמי…ואז הצצתי בשם המחברת- מה רבה היתה שמחתי. לכבוד לי. מי לא גדל על ספריה של גלילה רון פדר ?

מתקבלים אצלי הרבה מיילים, וטלפונים בנושאים הנל

אז החלטתי לרכז כמה תשובות נפוצות במקום אחד

לתועלת כולנו ותפארת המדינה .

אנשים המחפשים איורים להזמנות חתונה, מתנות לחגים וימי הולדת- ימצאו תשובות, תמחורים ודוגמאות- כאן

נושא הכתבה היה

האפשרות לקבוע את מין הנולד

והמדענים שמתנגדים לכך.

הסקיצה הראשונה נשלחה בצבע- כיאות לעבודה ראשונה עם עורכת מקסימה- שלא להבהיל אותה עם השרבוטים הגסים הרגילים שלי

מי עדן הקימו מועדון, לאמהות טריות – עדן בייבי.

לדיוור החדשי, היתה דרושה דמות

תינוק, מאויירת- וכאן אני נכנסת לתמונה.

אכן. לא טעיתם. פילון המיתולוגי חוזר !!! בעריכת איטו אבירם והפקת אורן ציבלין, ןאני חושבת שבמימון בנק לאומי
אבל אני לא ממש יודעת. למי אכפת ? העיקר שהוא חוזר !! כמה אהבתי את "פילון" כשהייתי קטנה, כמה הייתי מחכה לכל גליון חדש- ככה שמחתי כשבקשו ממני שער. היה קרוב לסוכות, ולסתיו, אז הגשתי שתי הצעות לשער. הכל ברוח הפילון שאהבתי וזכרתי.

אחלה מגאזין. כפולות עצומות של נייר כרומו עבה ומשובח, הדפסה איכותית, חומר מגוון ממיטב המאיירים והיוצרים, ועורכת כל כך מתוקה ומגניבה- שאני כל פעם פשוט מתביישת שאני לא מספיקה לדדליינים שלה, ולא שולחת כלום. השנה הבטחתי לה בפסטיבל הקומיקס- הפעם- אני עושה את זה. וככה, עם כל הלחץ של הקיץ והבלאגנים- התיישבתי לבדוק. הנושא- סאדו. לא נורא- היו נושאים קשים מזה. הגודל- עצום- קצת מפחיד- אבל הבטחתי. קונספט- לא היה לי. לא היה, לא היה, לא היה, התחיל להתקרב הדדליין- ואין לי קונספט. נזכרתי בגלויה שמצאתי באנגליה לפני מלא שנים- שהצחיקה אותי מספיק בשביל לקנות ולהביא לחברים.

חיכיתי חיכיתי בסבלנות -שהספר הזה כבר יצא, כדי שאוכל להעלות כאן את הציורים שלו.
אני חייבת לציין שהם נראו לי הרבה יותר טובים, בשעתו, והנה, עכשיו, כשבחרתי לי דוגמאות והקטנתי לפורמט של הבלוג, פתאום, הם לא נראים לי מרשימים כלל וכלל.
פעם היה לוקח לי הרבה יותר זמן, להחליף טעם. אבל בשנה האחרונה- יצא לי "לרוץ" דרך כל כך הרבה סגנונות וטכניקות, שזה לא דבר רע, אבל אחד הסימפטומים הנילווים, הוא, אכן, מאיסה ביצירה קודמת בטרם עת.
ועכשיו, אחרי כל ההקדמה הזו.
הספר.
מי-עדן רצו לשלוח לכל אם טריה, המנויה על שירותיהם, ספרון חמוד ומאוייר.
הסיפור היה משהו על יום הולדת וכל מיני חיות שמביאות מתנות, עד הגרנאד פינאלה, שבו כל החיות, בקטרזיס צבעוני- מאחלות יום הולדת שמח לפעוט הנרגש.
נערכה ישיבה, נאמרו דברים, הוחלטו החלטות
והסקיצות החלו לזרום (1..2..3- קלישאה)- כמים.
ראשית היה עלינו ( הכותבת, המעצבת, אני והמפיקה)
לבחור סוגי דמויות , ורקע אחיד לכל הסיפור

כן כן. רהיטים.

יש חברה- מא-גניבה- בשם
Krooom

שעושה רהיטים מקרטון, שמקפלים לשטוח שטוח, לאחסון והובלה. משהו מדליק בלחץ.

עלי הם התגלחו עם שולחן וכסא לילדים. שלחו לי פריסה , הסכמנו על קונספט

לאחרונה התרבו כאלו.לא הילדים – מגוייסים- אלא הספרים. נגיד שחברה גדולה- מוציאה ספר עם סיפור לילדים, שישווק בגנים , או כמתנה בעת קניית מוצר וכו.עכשיו- נגיד -ש-במקרה, -ניתן להבין מהסיפור התמים- שצריכת מוצר מסוים, מתוצרת חברה מסויימת- זה אחלה דבר- נו ? אז מה רע ?

רצו מנגה. אמרתי – למה לא ?. שלחו דוגמא לפוסטר הקודם- שצייר יפני אמיתי- ושממנו היו מאוד מאוד מרוצים.

לא נפלתי. ואפילו הרגשתי יותר טוב- ושלחתי סקיצה