היתה כתבה על סולנים של להקות.

הגשתי סקיצות. שתיים מעכשיו, ןשלישית של משהו שעשיתי ולא יצא לאור.

בחרו ללכת עם האמצעית

חדי העין יבחינו במתופף החינני…

הגליון החדש דנדש של הצופר יצא היום ממש ממש.
ניתן להשגה בפיצוציות ברחבי תל אביב, ובחנויות הקומיקס החביבות עליכם.
הנושא- כסף.
הסקיצות הראשוניות- יצאו הרבה יותר טוב מהתוצאה הסופית, אבל זה קורה.

אכן. לא טעיתם. פילון המיתולוגי חוזר !!! בעריכת איטו אבירם והפקת אורן ציבלין, ןאני חושבת שבמימון בנק לאומי
אבל אני לא ממש יודעת. למי אכפת ? העיקר שהוא חוזר !! כמה אהבתי את "פילון" כשהייתי קטנה, כמה הייתי מחכה לכל גליון חדש- ככה שמחתי כשבקשו ממני שער. היה קרוב לסוכות, ולסתיו, אז הגשתי שתי הצעות לשער. הכל ברוח הפילון שאהבתי וזכרתי.

אחלה מגאזין. כפולות עצומות של נייר כרומו עבה ומשובח, הדפסה איכותית, חומר מגוון ממיטב המאיירים והיוצרים, ועורכת כל כך מתוקה ומגניבה- שאני כל פעם פשוט מתביישת שאני לא מספיקה לדדליינים שלה, ולא שולחת כלום. השנה הבטחתי לה בפסטיבל הקומיקס- הפעם- אני עושה את זה. וככה, עם כל הלחץ של הקיץ והבלאגנים- התיישבתי לבדוק. הנושא- סאדו. לא נורא- היו נושאים קשים מזה. הגודל- עצום- קצת מפחיד- אבל הבטחתי. קונספט- לא היה לי. לא היה, לא היה, לא היה, התחיל להתקרב הדדליין- ואין לי קונספט. נזכרתי בגלויה שמצאתי באנגליה לפני מלא שנים- שהצחיקה אותי מספיק בשביל לקנות ולהביא לחברים.

ל"זבנג" מלאו 20 שנה- שיהיה במזל טוב,ולכבוד זה, כנראה,החליטו במעריב לנוער לעשות מוסף קומיקס חגיגי.
חפשתי חפשתי חפשתי נושא, לקומיקס חמוד וקצר בן 4 עמודים-ולא מצאתי.
בעלי, שיחיה, ראה אותי במצוקתי, הושיב אותי על הספה, ושאל בעניניות.
על מה- את – היית רוצה לעשות קומיקס ?
ופתאום הכל היה ברור. ככה זה כשיש בעל שמבין בקומיקס…
בקיצור נזכרתי בסיפור קצר של קארל צ'אפק, שקראתי לפני 20 שנה- בשם- "האיש שידע לעוף" ושדיבר אלי במיוחד.הסיפור- מבחינתי- נגע בקטימת כנפי התלמידים, וייאושם על ידי ביקורת קשה.
מכאן- הדרך היתה הרבה יותר קצרה ומהירה, חוץ מהתעכבויות על פרטים קטנים, כמו עיבוד הסיפור לשפת נקבה, ימינו, ומספר הפריימים הנחוץ להעברתו.
מוזר ומעניין היה, שאחרי שסיימתי, ושלחתי למספר אנשים -כל אחד הבין ולקח את הסיפור למקום אחר. חלק לקחו את זה לכיוון של עוול הנעשה בזדון, כביכול חבלה בכשרון- יזומה על ידי הממסד. חלק לקחו את זה לכיוון חוסר הרלוונטיות של האקדמיה בחיי האנשים שסיימו ללמוד. חלק פשוט נעשו נורא נורא עצובים ללא הסבר. מעניין מה תחשבו אתם.
הסקיצות הראשוניות נעשו כרגיל, בחפזה- רק שלא אשכח מה רציתי להעביר בסיפור, ולבדוק את החלוקה לפריימים

חיכיתי חיכיתי בסבלנות -שהספר הזה כבר יצא, כדי שאוכל להעלות כאן את הציורים שלו.
אני חייבת לציין שהם נראו לי הרבה יותר טובים, בשעתו, והנה, עכשיו, כשבחרתי לי דוגמאות והקטנתי לפורמט של הבלוג, פתאום, הם לא נראים לי מרשימים כלל וכלל.
פעם היה לוקח לי הרבה יותר זמן, להחליף טעם. אבל בשנה האחרונה- יצא לי "לרוץ" דרך כל כך הרבה סגנונות וטכניקות, שזה לא דבר רע, אבל אחד הסימפטומים הנילווים, הוא, אכן, מאיסה ביצירה קודמת בטרם עת.
ועכשיו, אחרי כל ההקדמה הזו.
הספר.
מי-עדן רצו לשלוח לכל אם טריה, המנויה על שירותיהם, ספרון חמוד ומאוייר.
הסיפור היה משהו על יום הולדת וכל מיני חיות שמביאות מתנות, עד הגרנאד פינאלה, שבו כל החיות, בקטרזיס צבעוני- מאחלות יום הולדת שמח לפעוט הנרגש.
נערכה ישיבה, נאמרו דברים, הוחלטו החלטות
והסקיצות החלו לזרום (1..2..3- קלישאה)- כמים.
ראשית היה עלינו ( הכותבת, המעצבת, אני והמפיקה)
לבחור סוגי דמויות , ורקע אחיד לכל הסיפור

יצא לי כמעט לאייר מוסף שלם

בערב אחד

שבו גם הלכנו לחתונה, וגם התכוננו לטיסה לאילת למחרת היום.
העורך אכל ממני הרבה …מרור

ואולי זה המקום שוב להתנצל בפניו,

לחבר'ה המופרעים מ"המזבלה"

היה רעיון.

למה שמזכירות הברנז'ה לא יקבלו איזה משהו מפנק עבור עצמן- לפחות לראש השנה ?

המזכירות העומלות כל כך קשה להעביר דואר לכל אחד אחר במשרד.

כן כן. רהיטים.

יש חברה- מא-גניבה- בשם
Krooom

שעושה רהיטים מקרטון, שמקפלים לשטוח שטוח, לאחסון והובלה. משהו מדליק בלחץ.

עלי הם התגלחו עם שולחן וכסא לילדים. שלחו לי פריסה , הסכמנו על קונספט

היה מכרז כזה

אני מתה על מכרזים של רשות הדואר

כתוב לך בדיוק בדיוק